קשר אמהות , בנות וקריירה. לקראת יום האישה. ובכלל.
נולדתי לאמא גדולה. לא במימדים הפיזים. אבל לגמרי במהות.
כשגיבשתי את הזהות שלי נעתי בין להבין שאני דומה לאמי לבין הרצון להתרחק ולייצר לי נפרדות.
כילדה שגדלה עם הורים מאוד קרייריסטים , שנים הייתה לי התנגדות גדולה לקריירה של הוריי. הקריירה שלהם לקחה מהילדה שאני הרבה זמן ותשומת לב.
כעסתי על הקריירה של הוריי, על המחירים שהיא גבתה ממני. הקריירה שלהם הייתה סוג של מתחרה/אויב עבורי שלוקח לי חלקים מאמא ואבא שלי. הכעס וההתנגדות הגדול ביותר היו כלפי אמי (בכלל ולקריירה שלה בפרט) .
(כי אימהות ובנות זו מערכת יחסים מופלאה אבל כל כך טעונה ומורכבת)
הורי חיים עם שליחות וסוג של משימת חיים " להציל" אנשים מתהום של חוסר מימוש תעסוקתי. כילדה קטנה אני זוכרת את הורי מספרים בכאב ועצב על הוריהם שלהם.
כילדה קטנה מסיפוריהם יכולתי ממש לדמיין את הבתים בהם הם גדלו, את כובד האוויר בסלון , את התריסים המוגפים והרבה שקט וחושך. מתוך סיפוריהם עלה כי פצע חוסר המימוש של הוריהם וכאב ההחמצה היה משול לחיים ומוות.
הפצע הפך לשליחות ומשימת חייהם של הורי. עשייה הזו הייתה והינה גנרטור גדול עבורם, שניהם עוסקים בחיפוש ומציאת החיבורים האינוסופיים בין אדם וקריירה מאז ומתמיד. בנפרד וביחד.
כשהייתי במעמקי גיל ההתבגרות אמי החליטה שהיא רוצה להוציא ספר . הנה חשבתי. עוד אויב ומתחרה ב"זמן אמא" שלי. כמה שנים טובות לקח התהליך של כתיבת והוצאת הספר
הספר שכתבה "לכל אדם יש שביל" יצא והפך מהר מאוד לרב מכר ופורץ דרך בתחום ההתבוננות העמוקה על אנשים ומסעותיהם בשבילי הקריירה. ספר המתאר בין השאר את ההשפעה הרב דורית על בחירות ואתגרים בקריירה והגשמה עצמית.
מאז ועד היום לא היה בארץ ספר מעורר השראה כל כך בתחום הקריירה וההגשמה העצמית.
לא קראתי אותו אז.
התנגדתי לדבר הזה שלקח ממני שעות של אימא . כעסתי. שנים הוא שכב על המדף שלי והעלה אבק
אבל. למה אני מספרת את כל זה? איך זה קשור? רציתי לספר גם על עצמי.
אז אני.
תמיד אהבתי להתבונן באנשים. מגיל צעיר הייתי מתבוננת ומנתחת אנשים, הייתי החברה שנפתחים בפניה, משתפים ומתייעצים איתה. בצבא היתי משקית ת"ש. כאילו היה ברור בשפה של גדולים שאני ..סוג של ..מטפלת.
ובכל זאת כשהגעתי לגיל שבו מנסים לאסוף כישורים ותשוקה לבחירת קריירה. היה לי איזה רעש פנימי והתקשתי לבחור. הלכתי לתהליך של יעוץ/ טיפול בשאלות הגדילה ובניית הקריירה שלי . רציתי לוודא שאני בוחרת את הבחירה שלי, רציתי להבדיל אותי מהם. ובעיקר אותי מאמי .
אמהות ובנות. זה מורכב. להיות דומה? להיות שונה?ומי אני?
אבל ככל שהעמקתי יותר בחיפוש הפנימי שלי הבנתי שאני דומה לאמא שלי. זו הייתה חתיכת תובנה מבהילה. לא קלה .כבדה. אבל היא גם יצרה עבורי סדר.
למדתי עבודה סוציאלית קלינית ולימודי טיפול משפחתי. בחרתי להיות מטפלת. וטיפלתי.
תחום הקריירה? יעוץ קריירה? ממש לא. זה היה נשמע לי לא מספיק עמוק. לא בשבילי.
בחרתי ושמחתי. דומה אך קצת שונה. קרוב אבל גם מספיק רחוק.
יום אחד הלכתי בספונטניות להרצאה של אמי.
זה היה מוזר. להכיר את אמא כאשת מקצוע זו חוויה מיוחדת ( ומורכבת!) מאוד.
יצאתי נפעמת. וואו. זאת אמא שלי? כמה שהיא חכמה ומיוחדת . כמה שהיא יודעת. הרגשתי.
ואז בחרתי להכיר את הורי. כלומר, להכיר אותם אחרת, הכרות של אנשי מקצוע. הכרות בוגרת.
בתהליך סופר מורכב אספתי את הידע שלהם, בתשוקה, סקרנות ולא מעט פחד (ואולי אפילו אימה ומלא יראת כבוד).
אבל הנה פתאום מצאתי את הילדה שבתוכי קצת נרגעת. מקבלת עוד חלקים מאמא ואבא שלה ומתקרבת
הבטן שלי צעקה שיש לי כאן קריאה פנימית ( ומשפחתית?) שאני רוצה לקחת על עצמי .
הבנתי שאני רוצה להמשיך את דרכם ולסייע לאנשים נוספים למצוא את דרכם בשבילי הקריירה וההגשמה.
אספתי את התבלינים וחומרי הגלם שלי, לקדרת הידע והניסיון שלהם. בררתי ובחרתי. למדתי לחדד את ההקשבה לעצמי בתוך אלו, להפריד קצת בין שלהם לשלי.
כך נולד, המרכז שלנו "לכל אדם יש שביל". מרכז ובו הידע עובר הלאה לאנשי מקצוע מופלאים ( ואם נדייק מופלאות!) בשיטה שייסדה אמי וגם אבי דר' אורניה יפה ינאי ודר' דב ינאי ( אבא יש גם עליך פוסט שמתבשל) שעוברים תהליכים לבנייה, שינוי ופיתוח הקריירה. (המרכז לקח לעצמו את שמו של הספר, הספר הזה שהפך עבורי מאויב לאהוב, מזר לבן בית, שמאז כבר קראתי אותו עשרות פעמים)
למרות ולצד הד.נ.א זה בוער בי ומרגש אותי, שהמורשת והידע שלהם יישארו כאן זמן רב , ושאני מצליחה לשמר ולגדל את הידע שלהם ולמצוא בו אותי. ויותר מכל שיש לי את הזכות ללוות אנשים במסע הזה של התפתחות בשבילי הקריירה.
אז.. מערכת היחסים שלי ושלנו עם הזהות והתפתחות המקצועית שלנו, מערכת היחסים עם "הגשמה וקריירה" וגם התקיעויות תמיד יהיו באיזשהו קשר עם משפחת המוצא שלנו ( גם ללכת הכי רחוק שאפשר זה סוג שם קשר) .
עבור אימהות ובנות זה קשר מופלא, טעון, עשיר,דינמי ומורכב במיוחד.
שתמיד נמרוד קצת ונבעט, וניהיה בדינמיות, בשאלות וברשות אבל גם שנזכה להכיר , להכיר באמת ולהתקרב אולי אפילו קצת להתאהב ושניהיה אמיצים לבחור ולקחת לנו איזה משהו מהם אלינו.
אצל אחת זה ידע ומורשת על חוכמת המטבח והבישול , אצל אחרת אהבה וידע באסטיקה ועיצוב ,כישרון או שליחות אחרת שבוערת ממעמקי הבטן, מהמורשת, מהבית, מאמא.
קחו לכן איזה תבלין מאמא והוסיפו לקדרה שלכן.
בתמונה אני מרצה בכנס של איל"ת ליועצי קריירה ומספרת על ההמרכז שלנו, על השיטה, על מורשת כשהספר בידי וכשמאחורי תמונתה של אמי עם סבי ( פרטים נוספים על העברה בינדורית בספר "לכל אדם יש שביל" )
וכמו תמיד תודה ענקית לכל הצוות של מרכז לכל אדם יש שביל כל זה לא היה יכול להתקיים ללא אתן.
