הבית לפיתוח האדם והקריירה
OPEN
הבית לפיתוח האדם והקריירה
תמונה למאמר יחסי גומלין

יחסי הגומלין בין משפחה ועבודה- ד"ר אורניה ינאי

אדם נע בין  שלוש מערכות של יחסים משפחתיים: משפחת המקור ממנה הוא בא(אם , אב, אחיות, אחים, סבא, סבתא, דודים דודות), המשפחה שהוא מקים, הכוללת את בן או בת זוגו וילדיהם,  ו"משפחת" העבודה שלה או שלו,   שכוללת את המערך הארגוני שבתוכו הוא או היא מרוויחים  את לחמם, עובדים ויוצרים , מקבלים משוב על תוצריהם וחוברים לאנשים שאיתם כל אלה מתאפשרים.

בין שלושת ה"משפחות" האלה חלים יחסי גומלין מורכבים, מפרים ומפריעים. בעוד שהיחסים בין מערכת משפחות המוצא והמשפחה החדשה שהאדם מקים נידונו ונלמדו  ביתר הבנה נלמדו פחות מערכות היחסים שביניהם לבין מערכות העבודה.

הרבה פעמים מהווה העבודה שדה אימונים לאהבה במובן הרחב של הביטוי, ולהפך. כשלמעשה  תוך כדי בניית המיקום של האדם בעבודה הוא תוחם את הגבולות שלו ביחסיו עם אנשים  ומפתח את יכולותיו במערכות אלה: לעמוד על שלו, לשכנע, להודות בשגיאה, לבקש עזרה או לתת אותה, להיפרד ממערכת יחסים לא מתגמלת או לשנותה, לבנות צוות ולפעול ביעילות ובהתלהבות ואפילו באהבה ובמחייבות בתוכו, להוביל אנשים, להיות מובל או מודרך, להיות שייך, להכיר את עצמו. כל אלה ועוד מהווים כלים בסיסיים לחיים מספקים במערכות באשר הן. משנרכשו הם ברי העברה בתוך ובין מערכות . האדם נושא אותן באשר הוא: הוא מביא אותן הביתה משדות האימונים שלו באשר הם והם גם הבסיס לבניית יחסי קרבה, בניה ואינטימיות. אנשים לומדים על אינטימיות דרך חוויות ההתקרבות ובנית מערכות יחסים מספקים בעבודה ולהפך .

מתוך חוויות בניה ואימון בשדה של "הארגון" המשפחתי והזוגי אנו לומדים על צרכינו והוויתנו בעבודה ובקריירה.

העבודה מאפשרת פרנסה אך גם יוצרת תחושה שממנה אנו מקבלים חוויות של שייכות, הערכה, משמעות  ואפילו מימוש.

לעיתים כמה מאלה חסרים ואז האדם ממשיך לחפש דרכים –בתוך מערכת העבודה או מחוץ לה- כדי להשלים צרכים אלה.

העבודה  מתעלת רגשות או קונפליקטים ("הסתערנו על הפרויקט", "נצחנו את המתחרים", "נהנינו משיתוף הפעולה החדש שנתאפשר" ועוד).

מערכות העבודה משמשות לעיתים קרובות כבסיס מארגן לחיינו הפנימיים והחיצוניים דרך זה שהעבודה מחייבת לסדר, מבנה  וארגון ומאפשרת מוצא הולם לשאיפות , תסכולים  ושאיפות למימוש יכולות וריכוזן להשגה מכוונת ושיטתית של מטרות ומשמעות.

לגבי מרבית האנשים הזהות  היא במידה רבה פונקציה של הישגים  מוערכים על ידינו ועל ידי אחרים. העבודה מרוכזת ב"עצמי" ביחס לאחרים מכיוון שתוצר העבודה והמקום בארגון מגדיר את ה"עצמי"  באופן אובייקטיבי ומוחשי ומתוגמל על כך ישירות יותר מכל אספקט אחר של אישיותנו, כמו למשל  הורות: לעיתים לוקח  שנים רבות עד שניתן לחוש ולחוות הישגים הוריים או סיפוק ונחת מהישגינו כבנותיהם או בניהם  של הורינו. תהליכים דורשים  הבשלה  עד ש"ההישגים" במערכות אלה נחווים כממשיים ומספקים. מצבי עבודה או משפחה שבהם אין תחושה של אחריות לתוצאה- יוצרים תסכול וכעס.

מניסיוננו , המערכות של עבודה ומשפחה שהקמנו – שתיהן מקורן במערכת משפחת המקור. זהו כאמור הארגון הראשון שבתוכו גיבשנו מושגי נתינה וקבלה, השתייכות והערכה כמו גם דפוסי עשייה והתייחסות מתגמלים או מתסכלים, רמות השאיפה וההזדקקות למשוב, מיקומנו בהיררכיה והמבנים הארגוניים בהם טבעי לנו לתפקד. בין  המערכות הנידונות קיימים ארבעה סוגים של יחסים:

  1. יחסי ניגוד- אני עושה במערכת אחת ההיפך מאשר באחרת
  2. יחסי השלמה- אני משלים במערכת אחת את שאני עושה באחרת
  3. יחסי זהות או השתקפות- מה שאני עושה במערכת אחת אני משכפל באחרת
  4. יחסי חילופין- אני עושה פעם בזו ופעם באחרת מדגמי ההתנהגות והיחסים האופייניים  לי.(אני רב באחת ומשלים באחרת.)

לעיתים קרובות אנשים מתבלבלים בין המערכות. לעיתים- משבר או קשר של אהבה מועתק ממערכת אחת לאחרת. כך למשל צורך בשינוי מקום עבודה או אפילו הסבה מקצועית יכול למצוא אצל אדם מסוים פורקן או ביטוי בחוויה סובייקטיבית של רצון לעזוב בת זוג והמשפחה  ולבנות משפחה חדשה. זאת, בעוד שהמשבר הממשי נמצא בקושי , בפחד ובתחושת אי היכולת למצוא תחליף לעבודה. תהליך כזה יכול לקרות גם אצל אנשים הפוחדים משינוי וגם  לאנשים שלגביהם שינוי קריירה נחשב לבגידה.

יכול גם להתרחש תהליך הפוך. אדם שאינו מרוצה מהזוגיות שלו במשפחה שבנה, אך חושש להתמודד עם הנושא  היות שבמערכת ערכיו:"משפחה לא עוזבים ולא משנה מה מרגישים". אישה או איש כזה, מרגישים באופן לא מודע, בטוחים יותר להסיט את אי שביעות הרצון  מהזוגיות האינטימית למרחב העבודה או אפילו לחבר או חברה בעבודה שאיתו יש לו  או לה חוויה של "זוגיות" תעסוקתית.

כתוצאה ממנגנונים כאלה אנו חווים או עדים לתופעות והחלטות "תמוהות" של אנשים , המחבלים ביחסי העבודה או אפילו עוזבים עבודה מתגמלת, מספקת ומתאימה ועוברים למקום אחר, שממש לא מובן מדוע נבחר, בלי שיש להם הסבר משכנע, אפילו לעצמם. ובלי שמעבר כזה פתר להם משהו, כי כאמור לא במערכת שבה נעשתה ה"דרמה" הייתה הבעיה ולכן לא תמיד בה ימצא הפתרון. אנשים אחרים, שמתוך הקושי שלהם להבחין מהיכן נובעים קשייהם-אם של אהבה ואינטימיות ואם קשיי עבודה , מיומנות, זהות או הסתגלות (למקום העבודה או למשפחה שהקימו) ואז הם בועטים בשניהם. תופעה זו הייתה שכיחה אצל פורשי צה"ל בישראל שעזבו בו זמנית את צה"ל ואת המשפחות שהקימו. אצל אנשים שעבדו שנים רבות (מידי כנראה) במקום אחד, אחרי שמזמן הפסיק המקום להיות מקור לסיפוק ולמימוש נוטים לעזוב באחת גם את מקום עבודתם וגם את משפחתם.

אי מודעות לצרכים וקושי להתפתח בהלימה בשטחי החיים השונים לעיתים נמצאים בבסיס "פיצוצים" כאלה של שבירת כל המערכות.

האלטרנטיבה היא להיות מודע , לאבחן ולבחון כל תחום בפני עצמו ולהתמודד עם האתגרים הייחודיים של כל אחד מהם בנפרד.

לעיתים אנו יכולים לאבחן ולטפל בכך בעצמנו ובעזרת הסביבה הטבעית שלנו ולעיתים יש לנו צורך באיש מקצוע חיצוני שיסיע לנו .זאת אנחנו עושים בתהליכי האבחון, ייעוץ קריירה וטיפול במרכז "לכל אדם יש שביל " .

אחד הכלים, היעילים ביותר  לאיתור שורש הבעיה ומקור אי שביעות הרצון הוא קודם כל המודעות ליחסי הגומלין בין מערכות חיינו השונות,  זיהוי ואיתור במקום שהם קורים ונובעים ממנו ולאו דווקא במקום שהם כאילו "נראים" לעין. בעיקר חשוב לבחון משברים שהאדם עצמו או הסביבה מגיבים אליהם בתימהון מהסוג של " אני לא מבין איך זה קורה".

כדאי גם לקבל משוב מהסביבה ולהשתמש ב"מראות" שהסביבה יכולה לספק. בעיקר להקדים מודעות והבנה לעשייה.

לאחר שאותר מקור אי שביעות הרצון, מומלץ לבדוק שינויים קטנים בתוך המסגרת הקיימת ולכבד תחושות של אי מרוצות וצורך בשינוי. לא מומלץ לנפנף אותן כגחמות של רגע…חשוב לזכור תמיד, ששינוי מפחיד גם אם הוא נעשה בזמן הנכון מהסיבות הנכונות  ותצמח ממנו רק טובה.

יש אנשים שמתגברים על חרדת השינוי דרך שינויים דרסטיים- שהתבשלו בשקט, לאט וביסודיות מתחת לפני השטח ואחר כך מתקנים ומאזנים את שצריך. יש אחרים שבפועל סוללים את דרכם לאט ועושים שינויים קטנים, עקב בצד אגודל תוך שמסתגלים אליהם במינון נמוך והדרגתי.  האחרונים לעיתים פחות מסופקים ונוטים יותר להתבלבל לגבי מגמות השינוי שלהם ומידות שביעות הרצון שהשינוי הזה משיג. יתרונו שהוא גם חסרונו- שבהדרגה השינוי האיטי הופך לכמותי ומשמעותי ואינו מחייב מהפכות שמזעזעות את המערכות בתוכם האדם מתפקד.

מנסיוננו רוב האנשים מכילים בפועל שינוים באופן הדרגתי ובצעדים קטנים לצד לעיתים החזקת "פנטזיה" בשינוי ענקי ומהיר .

כאשר התחושה כי חלק מהתסכול נובע משאלות שייכות, סיפוק, מימוש והתמקמות בקריירה כדאי לעיתים להתייעץ עם איש מקצוע בתחום ייעוץ הקריירה , הייעוץ התעסוקתי ולעשות בירור עמוק יותר בדיוק חווית "אי המריצות" .

אהבתם את המאמר? שתפו עם חברים או ברשתות

Facebook
Twitter
WhatsApp
Email

רוצים לשמוע עוד - השאירו פרטים ונציג מטעמנו יחזור אליכם

דילוג לתוכן