"אורניה היקרה, בשנת 1998 בקרתי אצלך לצורך אבחון מקצועי. מהיותי ילד קטן, הרגשתי שיש בי משהו מיוחד שאין לכל אחד. הורי תמיד דחפו לכיוונים שונים בכדי למצוא את אותו מקום שיוציא ממני את הפוטנציאל הטמון בי. המסגרת המשפחתית שדגלה בהצלחה, מצוינות וחוסר פשרות, השרישה בי שאפתנות חסרת תקדים. כישלונות חוזרים ונשנים אותם נחלתי באותם השנים כמעט גרמו לי לאבד את עצמי לדעת. לאחר האבחון התבקשתי על ידך לקיים פגישה עם ההורים. לאורך כל הדיון התעקשת שאני צריך להיות מהנדס ולעבוד בחברת רכב כל שהיא. תעשיות רכב בארץ בזמנו לא היו ואלו שהיו לא היה בהם כל פוטנציאל להצלחה משמעותית. לאחר לבטים רבים, שמעתי לעצתך, ובגיל 24 התחלתי ללמוד הנדסה. אני חייב לציין שגם זה לא היה קל אבל כוח הרצון גבר על כל מכשול וסיימתי את התואר בהצלחה. בשנה השלישית ללימודי פגשתי שני חבר'ה שהחליטו לצאת להרפתקה ולנסות לבנות תעשיית רכב בארץ. באותם הימים המפעל הקטן כלל 8 איש וייצר 20 מכוניות בשנה. ההכנסה החודשית לא הייתה גבוהה אך בכל זאת, ובניגוד לדעת משפחתי החלטתי להצטרף להרפתקאה. כיום, החברה העולמית כוללת למעלה מ-500 איש ועתידה לייצר 15,000 מכוניות בשנת 2008 שנמכרים לכל קצוות העולם. אנוכי, שהתחיל כשרטט במשרה חלקית כיום, מהנדס הפיתוח הראשי של החברה ובעל מניות. ולמעשה כבשתי את כל היעדים אותם הצבתי לעצמי בגיל העשרה. אחד מהם ואולי קצת יומרני וילדותי הוא להופיע בשער של עיתון ממון עד גיל שלושים (חלום של גיל 16). את היעד הנ"ל השגתי ועוד הרבה אחרים, אם כי היום חלומותיי מבוססים על דברים אחרים לגמרי. לא מדובר במכתב גדולה עצמית אלא במכתב הערכה ותודה. אומרים שהחיים מלאים במזלגות, כל מזלג מייצג החלטה מסיומת אותה את/ה לוקח/ת לגבי המשך חייך, חלקם שוליים וחלקם מאד משמעותיים. תודה על שהראית לי את הדרך לבחור במזלג המשמעותי בחיי". (איש מוגשם)"
