על הפנאי ועל האושר
אחד האנשים שהקדישו את את מחקרם האקדמי לתרבות הפנאי הוא הסוציולוג פרופ' רוברט סטיבנס, שפיתח תיאוריה שעליה התבססו כבר יותר מאלף מחקרים- "תיאוריית הפנאי הרציני". הוא טבע מושג שנקרא "פנאי רציני" ועשה הבחנה בינו לבין פנאי מזדמן. פנאי רציני מתבטא בכך שכמו שאנחנו משקיעים בעבודה כך כשיש "פנאי רציני" אנו משקיעים בו זמן, מאמץ וכסף. הוא מצא שאנשים עם תחביב בעל משקל גדול בחייהם הם אנשים מאושרים יותר. לעומתו הפנאי המזדמן מתבטא בפעילויות קצרות טווח, שלא דורשות מיומנות, השקעה ומאמץ גדולים; אותם דברים שאנחנו עושים פשוט כהפוגה, כמו גלישה באינטרנט, משחקי מחשב, מסעדות, שיחות חברתיות ועוד.
פעילות הפנאי הנפוצה ביותר היא צפייה בטלוויזיה, אבל היא מייצרת סיפוק מיידי, אושר לטווח קצר, היא המכונה על ידיו פנאי מזדמן. סטיבנס לא שולל פעילויות כאלו אך מדגיש ששילוב מוצלח של פנאי מזדמן ופנאי רציני מאפשרים לנו לחיות לחיים חיוביים יותר, מתגמלים ובעלי ערך. בראיון שלו בעיתון כלכליסט כשנשאל איך אפשר להשקיע כל כך הרבה אנרגיה בתחביבים שרוב השעות מוקדשות לעבודה ענה:
"נכון. אנשים מותשים אחרי יום עבודה. עמית שלי עבד באוניברסיטה בתפקיד אדמיניסטרטיבי. הוא לא אהב את העבודה אבל אהב את הכסף, ונהג לומר שאחרי יום עבודה לא נשאר לו כוח, זה רק וויסקי וטלוויזיה. זה קורה להרבה אנשים, במיוחד לאלה שלא אוהבים את העבודה שלהם אבל אוהבים את המשכורת. זו לא נוסחה טובה, אני מכנה את זה פנאי התרסקות, פעולת רגיעה שהיא בריחה מלאכותית. אמנם פנאי רציני דורש מאמץ אבל הוא מתגמל. שחקני תיאטרון חובבים הולכים לשלוש חזרות בשבוע, ומישהו פעם אמר לי 'לפעמים אני לא רוצה ללכת לחזרה, אבל כשאני מגיע אני שמח שבאתי', ואז הוא נשאב לזה ונהנה"
למה כדאי לבוס שלכם שיהיה לכם תחביב משמועתי?
סיפורו של נמרוד מסביר את זה היטב, נמרוד הוא מנהל בכיר שהגיע אלינו לייעוץ אחרי שחווה תקופה של תיפקוד נמוך בעבודה. בתהליך הייעוץ ניסינו לברר מה קרה? מה השתנה בחצי השנה האחרונה שגרם לכך. לאחר שחקרנו את תחום הקריירה הלכנו קצת הצידה לתחום הפנאי, גילינו שבדיוק לפני חצי שנה גילו לו פריצת דיסק ומאז נאלץ להפסיק את תחביבו בקרב מגע, הסתבר שהפסקת קרב המגע שהיווה עבורו מקום להוצאת אגרסיביותושחרור. גרמו לחוסר איזון בקריירה ולירידה בתפקוד. לפעמים תחביב או פעילות פנאי כלשהו עוזרים לנו לשחרר תחושות ורגשות שכלואים בתוכנו ולבטא חלקים שונים בעצמי שלנו, גם חלקים פחות פוטוגניים.
לעולם לא מאוחר
מניסיון שלנו עם צעירים שמגיעים אלינו בגילאי 20-30 שלא פיתחו לעצמם תחביבים בילדותם החווייה היא לעיתים של מצוקה אמיתית. אנחנו מאמינים שאף פעם לא מאוחר לחקור את עצמך ולהתנסות בדברים חדשים ולכן אחרי שלב התובנות מגיע שלב המעשים, לכל אחד מאיתנו יש זיקה למשהו. לא חשוב באיזה גיל אתם, אנחנו מזמינים אתכם לחשוב אחורה:
* האם היה לכם חוג מסוים או כישרון שהיה בילדותכם ונותר מאחור והייתם רוצים לחזור אליו
* באיזה תחום התבלטתם והייתם טובים? מה סיקרן אתכם?
* האם אותו חוג קשור באיזה אופן לקריירה שלכם או שהוא שונה לחלוטין ממה אתם עושים עכשיו
מוזמנים לשתף אותנו בתגובות, ליצור קשר ולהתייעץ איתנו
שיהיה בהצלחה!