כולנו מחפשי חלומות . וזה מורכב . מאוד.
מצד אחד מכוונים אותנו לחלום . ומצד שני גם ממש לא.
זיכרון 1: אני בת 5 גן חובה. עוגת יום הולדת. זר פרחים על הראש. הנרות דולקים. אני מתרגשת מהנרות ומהחגיגה, מלהיות במרכז. הכי כיף לכבות את הנרות. תבקשי משאלה אומרת הגננת . ואז מוסיפה "אבל משאלה בלב ואל תגלי, כי אם תגידי בקול רם היא לא תתגשם".
למה? לא הבנתי ..
זיכרון2 : ראיתי כוכב נופל. וואו מרגש לתפוס את הרגע הזה. רגע מהמם בשמים. זו הזדמנות לבקש משאלה . לא זוכרת מי הדמות שם אבל זוכרת שוב .את האמירה.אבל בלב. אם אומרים את המשאלות בקול רם הן לא מתגשמות.
זיכרון 3: אני ביסודי, נפל לי ריס על הלחי. חברה לכיתה אומרת לי . את יודעת שזה אומר "מזל", תקחי אותו על האצבע .תעשי לו פו.. ותבקשי משאלה. אבל בלב, אסור לך לגלות .
למה ?לא הבנתי..
קרה משהו טוב. יופי ששיתפת. עכשיו. שלחי בקול רם צרור מנגוני הגנה:
"…טפו..טפו..טפו. חמסה. חמסה. שום . בצל..".
אז מצד אחד חינכו אותנו לחלום ולהגשים חלומות. ומצד שני בשקט, בצניעות. עם הרבה "טפו , טפו , טפו וחמסה" לקינוח.
אני פוגשת אנשים שאומרים על עצמם שהם לא יודעים לחלום, שהשריר הזה "מנוון" אצלהם. שרוצים ללמוד לחלום. וכשמנסים לקרב אותם לחלומות הם אומרים "אני לא יודע" , "אני לא מצליח לראות שם שום דבר".
והם רוצים לחלום ופוחדים לחלום בכל מאודם. כי המסרים שגדלנו עליהם היו סותרים . חלומות זה טוב ונפלא, אבל זה גם מסוכן, וסודי, ולא אחראי/ לא רציונאלי.
אין ילד שלא חולם. יש מבוגר שהפסיק לחלום.
ואני מכירה את זה כל כך כי אני אוהבת כל כך לחלום ומפחדת כל כך מלחלום. אני צועקת חלומות ולוחשת חלומות.
נ.ב: חלם. חכמי חלם. חלם היתה עיר בפולין שהיתה של חלמאיים= אנשים שמעשיהם טיפשים ואבסורדיים.
בפולנית חולם= טיפש. אז מעניין למה קשה לנו לחלום ? (הכיתוב לא מכוון רק לפולנים אלא לבני כל העדות באשר הם)
