בתהליכי יעוץ וטיפול קריירה במרכז שלנו, נחקור את האדמה והשמיים של כל אחד…
אנו מחזיקים ומחזקים עם האדם את "האדמה" –
הביטחון, היציבות, הפרנסה , הזהירות, ההגיוני והאפשרי בקבלת החלטות בקריירה.
אך לא רק חיפוש וחקר האדמה משמעותית לאדם אלא גם נחפש את ה"שמיים" של האדם –
המעוף, החלומות, הכמיהות, התשוקה ומענה מדויק יותר לרצונות, לצרכים ולהתפתחות.
בחיפוש אחר שביל הקריירה שניהם חשובים ומהותיים – האדמה והשמיים!
לאחרונה, בוודאי אחרי ה-7 באוקטובר, שאלנו את עצמנו ,האם ישנה חוויה ש "השמים" הפכו לנמוכים יותר?
עוד מוקדם מכדי לומר איך המלחמה וכל השינויים שמרעידים לנו את האדמה ומזיזים את השמים ישפיעו… ובכל זאת כמה תנועות/תזוזות שאנחנו פוגשים בימים אלו:
+ שאלות לגבי קריירה ופרנסה שמתלוות לשאלה איפה לגור? בארץ ובעולם? מחשבות על שינוי מקום מגורים, רילוקיישן, נוודות דיגיטלית. שאלת ה "מה יהיה/ איך יראה העתיד במדינה"?
מובילה רבים לחיפוש פתרונות פרנסה ובניית קריירה שתתאפשר גם במדינה אחרת או בנוודות.
שאלות שזורות בין זהות, מגורים, פרנסה וקריירה. בנוסף, צורך "ברילוקישן מקומי" בתוך המדינה, זמני או קבוע בשל המלחמה הן בשל חלקי הארץ המפונים והן בשל אנשים שלמרות אי ההגדרה כ"אזור מפונה" בחרו להתרחק במידה כזו או אחרת ממקום מגורים שמעורר בהם תחושת אי וודאות וחרדה גדולה.
+ מצד אחד רצון לשינוי בקריירה ומצד שני פניות לשינוים יותר קטנים והדרגתיים, לפעמים שינוים ובניית קריירה נוספת לצידי הקריירה הקיימת, לימודים וקורסים מקצועיים, התפתחות והתחזקות פנימית, עשייה התנדבותית ועוד.
+ אנשים שמרגישים בעת הזו שהם חייבים לעשות משהו משמעותי ,גם אם קודם זה פחות העסיק אותם, או אפילו לא העסיק כלל, הצורך בעשייה משמעותית הפך לבוער בהם.
+ לא רק "משמעות אישית" אלא גם הרבה רצון למעבר לקריירה עם משמעות הקשורה למדינה, לקהילה, למגזר מסוים או סוגיה מסוימת שקרובה לליבם.
+ אם לא עכשיו אז מתי?- אנשים ששאלת הקריירה הולכת איתם, אך דווקא משהו בתקופה הזו שהאדמה גם כך רועדת, דוחף אותם לעשות שינוי ולדייק (גם בגיל מבוגר..) את השאלה "מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול".
+ כשכל כך הרבה במדינה תקוע לפעמים החוויה שבמשהו אולי אני יכול/ חייב לזוז, לשנות , להתפתח, לייצר איזושהי תנועה, נותנת חווית "אדמה ושמים". גם אם בימים אלו אצל חלק מאיתנו ישנה חוויה שהשמים נמוכים יותר. יש שמים…
אדם חייב אדמה ואדם חייב שמים!
אתי הילסום, כתבה יומן מרתק ומעורר השראה בימיה – ימי מלחמת העולם השנייה. היא הייתה אדם שהחזיק, ראה והאמין בשמים עד יומה האחרון.
בספרה – "השמים שבתוכי" היא מתארת איך מדי יום עם רדת ערב הייתה יוצאת במחנה הריכוז ווסטרברוק אל גבולות המחנה עם כל מי שהיה מוכן להצטרף אליה, היא הייתה מתבוננת בשמש השוקעת ובשמים הנצבעים ואומרת לעצמה, לאחרים ולאלוהים:
"השמים בתוכי גדולים ורחבי ידיים ממש כמו השמים שמעליי…אדם חייב להמשיך לראות שמים".
